לא להתאמץ, השגרה מטיבה

חכם מוטרד על שאין כל זמנו מוקדש לחכמה, נפל לרגלי המורה לבקשת עצה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:

הו איש חכם ומיטיב. אתה מבלה את רוב זמנך במחשבות עמוקות, הוגה תובנות ויוצר, כך אתה מקווה ומאמין שעוד אנשים ימצאו בהם עניין, הנחיה, או אף קורת רוח מסוימת, שלא היו זוכים לה אחרת. אתה סובר, ובצדק מסוים, שבכך אתה תורם תרומה נכבדה לסובב, לעולם בו אתה חי.  

והנה, אתה חש, שתשומת הלב שלך איננה תמיד נענית לנכון שבעינך. איננה מתמקדת בטוב הזה שאתה רוקם, בייעוד שלקחת על עצמך. לא פעם אתה חש שהגוף, כמו גם הרוח, מוסחים, והיו שמחים לפעולות אחרות, בעניינים ודברים שאינם עיסוק בחשוב, בנשגב דווקא. הנה אתה סבור שכל רגע שדעתך מתפזרת, יש בכך רמז על אישיותך: חולשה ומורך לב.

הבה ונשאל: מה הדחיפות הזו שאתה חש להגות ולהעלות על כתב? מאין התחושה שחיוני להספיק עוד ועוד, ולא נכון לעצור לרגע ולהתרווח? האם אתה סבור שהעולם לא ישרוד ללא תובנות אלו? או שמא אתה חושב שבכך אתה מקים לעצמך יד זיכרון, שעוד ידברו אודותיך הרבה לאחר שנפרדת מהעולם?

לפני שננסה להשיב, נדבר על השגרה, כמו גם על פעילות מיותרת לדעתך. נדבר על פעילות שלא נחשבת בעיניך ליעילה ומשמעותית, וגרוע מכך – אתה רואה בה סימן לחולשה אישית. הגוף, והרוח שבו, זקוקים למנוחה, לשינה מטיבה להסחת הדעת מתלאות ודאגות, וגם למנעמים ולהנאות. אם נתעקש לשקוע רק בעשייה, מועילה וחשובה ככל שתהיה, נתייסר לשווא. כל מערכת שיש בה חִיּוּת זקוקה לפסק זמן, לאגור כוח, להתעדכן מחדש, לנוח, להתרווח, ולא רק לעמול ולהתאמץ. ממש כפי שלא ניתן לפעול לאורך זמן בלי שינה. נמצא שהסחות, מועילות בהרבה מהתעקשות להתייסר בעצם המחשבה על הזמן שמבוזבז לכאורה.

אך יותר מכך: מעלה עליונה והולמת היא למלא את הרגע, חלקיק הזמן שחולף בשגרת החיים.  חיים מלאים וטובים הם חיים בהם התנסית ועסקת בדברים שמלאו אותך, רגשו, מהם למדת מה נכון לך ומה פחות. רגע בחיים אינו משמעותי אלא אם הוא משובץ ברצף של מגוון פעילויות, שמזינות אחת את השנייה. המחשבה שיש למלא כל רגע ורגע במאמץ והתכוונות מיוחדת, במחשבה מעמיקה והפקת תובנות חשובות, היא מחשבה שאין לה מקום באורח חיים בריא. חשוב לחוש בחיוניות הרגע, העכשיו, ולשם כך יש צורך בשינוי, במגוון עשיה ורגיעה, בהן התעמקות, באחרים, הסחה גמורה כמו בהייה, הנאה, עונג , ובאחרים מאמץ גופני לחלץ אברים, לחזק את הגוף ואת רוחו. כך תמצא שטוב לעתים לשקוע בשגרת עבודה בבית, בשדה או במקום בו אתה פועל את פעלך שמקיים אותך. אין זה בזבוז זמן, ההפך. יש וניתן, למעשה חיוני לטיוב חייך, למצוא הנאה צרופה גם בעשייה של שגרה, יום-יומית, או פעולות חיוניות לך ולסביבתך, שאינן דווקא מחשבות עמוקות, או חוויות משמעותיות לכאורה. דווקא הנאות קטנות אלו, של שגרה מטיבה, מזינות באופן טוב בהרבה את פעלך הנחשב ביותר בעיניך.

אין כל פסול בשינה מטיבה. אין כל פסול בזמן עצלות ורפיון הדעת. הימנעות מהגות עמוקה, מזינה את הבנתך הרבה יותר מאשר אם תתעקש להתאמץ, ובמקרים רבים, לשווא. לעתים אתה חווה גם פיזור נפש, עייפות רגשית או גופנית, שלא מאפשרת לך להתעלות בדברים חשובים בעיניך. או אז אין טוב מגריפת עלים, חיזוק קיר האבנים, בישול, תיקון, ניקיון, שיחות רעים וכדומה. תמצא שהם עשויים לזכות אותך ברגעי אושר או אף סתם הסחת דעת מטיבה. נפש בריאה ומסופקת חשובה בהרבה מייסורים שהטלת על עצמך כי אתה סבור שאסור להסיח את הדעת אלא להשקיע הכל בעיסוק נעלה כלשהו.

ונחזור לסוגיה שהשארנו פתוחה כאן למעלה: הדחיפות שאתה חש לומר את דבריך, שמא הזמן קצר, זקוקה לאיזון. ברגע שאתה חש שחיפזון אינו נכון לך, ברגע שאתה חש שאתה מתייסר - אתה חייב להרפות. לא ניתן לקבוע עד מתי תוכל להגות ולעמול, כמו גם, לא נדע לנבא עד כמה תוצר הפעילות יהיו חיוניים לעולם, ועד כמה, אם בכלל יזכירו אותך ופעלך. אך מה שמאד חשוב הוא, וזה בשליטתך - לדאוג שיהיו חיוניים לך עצמך. לשם כך, אין צורך להתייסר, אין צורך להציב יעדים שהדרך אליהם מאמצת מדי, מייסרת, או אף בלתי אפשרית, שגדולים מכוחותיך, למרות רצון נחוש. נחישות יתר עלולה לעתים להפוך למכשלה. אין מה להיחפז על כי הזמן דוחק. זמן שלי מי דוחק? מה שתספיק ליצור - טוב הוא. חשוב יותר למלא את קופת חייך ברגעים טובים, בה אתה חש נינוח, מסופק ושמח, ולא שופע מועקות, ומתאמץ ומתייסר בשל כך.  

הרפה, הרפה. צא לבלות, לך ליהנות, מצא עיסוקים יום-יומיים שמטיבים עם הסובב אותך, לצד עבודתך שקבעת שהיא היא הדרך החשובה. צא לשבילים צדדיים, סטה מידי פעם מהשגרה שכפית על עצמך. עשה זאת אף באופן סדור וקבוע. כך תזכה לפירות יצירה טובים יותר, וחייך יטיבו עמך.    .

ראו את כל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, פברואר 2017