30 ביולי 2011

גדל כאן דור שלא ידע את החושך ולא את השמיים


קרדיט: את ההשראה לפוסט זה קבלתי משיחה עם עידו ממצפה כוכבים ברקת, ומודי ברודצקי מכפר-ורדים.

הילדים של היום הם רק הדור השני בתולדות האנושות כולה, שלא יודע מהו חושך ולא מכיר את השמיים. את ילדותי, וילדות מרבית בני גילי באשר הם, ודאי אלה שגדלו בכפר, ליוו שמי לילה בוהקים עם כוכבים זוהרים, ושביל החלב החוצה את הרקיע האפל. בשירותי הצבאי נחרט  בי מראה שמי הלילה בסיני, שבלילות הארוכים ליוו אותי, ואני זוכר יפה איך אני מוצא עצמי נפעם מהעוצמה של החושך, ענני החלב וכוכבי הרקיע הבוהקים, ואף מתייעץ עם שמי הלילה, משל היו חברי הקרובים ממש. כמו כל אדם שחי בעבר הקרוב והרחוק, ניתן היה כמעט בכל לילה לראות את שינוי מיקום כוכבי הלכת הבהירים יחסית למזלות ושאר כוכבים מופלאים: הנגה עם שקיעה במערב ככוכב המקבל את פני הערב, ובעונה אחרת עם זריחה במזרח כאיילת השחר; כוכב הצדק הבוהק, שלעיתים נראה כחללית קדמונית של ממש התלויה בשמיים שבאה לשעה קלה, המאדים הכהה משהו, ואף השבתאי (שעם משקפת שדה טובה ניתן היה לראות במרומז את הטבעות שלו כמו גם מספר ירחי הצדק). ושלא לדבר על הירח, שלעיתים מהמם בגודלו באופק.
כיום, הדור הצעיר גדל לראשונה מאז מאות או אף אלפי אלפי שנים לאחור, הוא גדל ללא חושך, ללא שמיים, ללא רקיע שמי הלילה. את הרקיע המסתורי רב ההוד, המשובץ כוכבים כוכבים כפנינים יקרות,  שמעניק השראה קמאית ונשגבת של תת מודע קולקטיבי אנושי מקדמת דנן, מחליפים קירות אמיתיים של בטון, זכוכית ופלאסטיק, כמו גם קירות מטפוריים של "ידע מדעי" חלול, חלקי ונטול משמעות שבא "להסביר" ולמעשה ממש לא, כמו גם קירות "מציאות וירטואלית" שהקשר שלה עם המתרחש בחוץ הולך ומצטמצם לחבילת סיסמאות, קירות של יחסי ציבור, הטעיות מכוונות מההוויה האישית-חברתית האמיתית, שהיא עלובה למדי, עם סדר יום מתוזמר בנוסח חוות החיות (ג'. אורוול, 1945) בה החזירים, המעמד השולט, מציגים את המתרחש בעיוות דמגוגי שמשרת את האינטרסים הצרים שלהם בלבד על חשבון כולנו. קירות של מידע קטוע ופלקטי, שאם הוא מגיע באופן כלשהו, נראה מבעד למסך השטוח של הטלויזיה/ המחשב/ האי-אי-אי האישי (אי-פון, אי-פד...) והעיקר – ילל'ה, נעשה שמח.
ואם כבר אחד מהצעירים מאלה, שלא ידעו את החושך והשמיים, כבר יוצא באקראי מלבירינט הקירות הסוגרים עליו מכל עבר, נקלע למקום בו שמי הלילה פורשים ידיהם, ופותחים את הלב אליו, הוא פשוט לא מבחין בהם, ההפך. הוא נכנס לפאניקה מהאורות המשונים האלה שברקיע, וכל מה שיחפש זה מיד להדליק אור פנס/ אחר להשיב את נפשו ולשוב לתקוע את ראשו במערת הבערות.

שווה להתהות: מה המשמעות הרגשית, הקוגניטיבית, תמונת העולם, תובנה אישית על מקומו של האדם בעולם, על מרחב, זמן, אלוהים, תקווה, כמיהה, יחסים, חיים, מוות... ובעצם מה לא – איך כל אלה מתעצבים ומעצבים את האישיות ללא שמי הלילה? מה ההשפעה על היעדר חוויה כה בסיסית כמו להביט בשמי הלילה המשבצים כוכבים קורצים ומזמינים שיח פנימה והחוצה?
בעצם אנו מחזירים במו ידינו את ילדינו חזרה לבערות של המערה של אפלטון (על פי משל המערה הידוע ומצוי בכל ספר פילוסופיה נגיש) שהיא דימוי לפני המציאות להווית הבערות בו אנו מצויים. הוויה זו מושתתת קודם כל על חושך, שבעיני המצויים במערה זו – הוא האור האמיתי שזוהר כאלף שמשות מכזבות ואפלות. האור המציאותי שכל אור אחר (של השמש בחוץ למשל) הוא מזיק וטוב יהיה אם נימנע ממנו לגמרי. בערות זו מושתתת על אגו ילדותי וכוזב, אני ואפסי עוד, גזענות, ובורות ואי רצון ויכולת להכיר בדברים אחרים, לא מוכרים, אלה שאינם "החברים/ משלנו" של הנבערים במערה החשוכה הקטנה, שלא יודעים את שמי הלילה המסמלים את התבונה והמודעות, ושקועים באשליה פתטית שזו היא פסגת העולם, לא פחות. ומי שכבר זוכה לצאת משם, וחוזר להוכיח שהם לא על פסגת העולם, גם לא על גבעה נישאה, רחוק מכך: ביצה עלובה של דשדוש והתפלשות בבוץ של "ריאלטי" עלאק.
צעיר זה, שהבין זאת פתאום, חוזר לקרוא להם לצאת אל העולם שם בחוץ, נכון הרבה יותר להם ולכול, אך נופל טרף לבערות ולקנאות החשוכה ולהתנגדות לפתוח צוהר החוצה ממערה קטנה זו. הוא נחשב "לכופר", ועל פי משל המערה אליבא דאפלטון, סופו להירצח על ידם... כי מה יותר נכון, חמים ונעים מבערות, מאי-שינוי לעבר אי-ודאות מובנית, רדידות ואגו, קנאות וגזענות ושנאה ואלימות, כלפי משהו שאינו מהעולם הצר, הביצה המוכרת הצרה כעולם נמלה?  

ילדינו לא זוכים לראות את שמי הלילה בגלל האור הסינטטי הפיזי והמנטלי המוקרן ללא הרף 24/7, ומגיע מכל פינה כיום, מאופק עד אופק. דוקא מניעת שמי הלילה מדור ילדינו והבאים אחריהם, בגלל "זיהום האור" בלילה, נראה כהשמטה של מרכיב מהותי בעיצוב האישיות וקביעת מקומו בעולם במרחב ולאורך חייו. רק ימים יגידו איך ישתנו פני החברה, גם בעקבות השמטה זו של שמי הלילה, שהוא "חושך מואר" כחלק מהאור של חיינו, שללא זה האור של שמש היום, הנותן מידע ופרספקטיבה על החיים בכלל של כל אחד מאתנו – חסר מאד. מה שנראה כבר עתה מאד לא מעודד... אולי הגיע העת שנפקח עיננו גם לכך?
.

2 comments:

  1. אברום, אין ספק שהעידן מביא שינויים.
    אני פוגשת ילדים שמגביהים לראות יותר אור מהדורות שקדמו להם,
    שבחוכמתם הם לא נכנסים לפאניקת ליקוי החמה,
    ואת פערי השמיים הם משלימים בלילות של ניווטים בצבא.
    עינינו תפקחנה כשנבין שאנו יכולים לקטוף את הירח ולהוריד בשבילם את הכוכבים, או לפחות לתווך להם את הדרך לשם.
    ה well being שלהם מורכב מבריאות, בטחון, חינוך, סוציאליזציה ובעיקר מהתחושה של להיות אהוב ומוערך במשפחה ובחברה,
    משם- הם ימריאו לשמיים, יתחממו באור השמש ויהנו ממסעות ליליים בין כוכבים.

    השבמחק
  2. המממ...
    1. כמה חבר'ה מגעיים לניווטים שהם צריכים את השמיים? היום כבר כמעט אין מקום בארץ שהשמיים חשוכים ממילא, והניווט לא נעשה ע"פ כוכבים.... אני יודע על פסניור בגיל די מופלג שעדיין מגיע לצבא ללמד כיצד להשתמש במפות, כי כולם היום משתמשים ב-SPS...
    2. זה ימריאו לשמיים עם תמיכת הסובב זה נהדר, וגם אני מאחל לכל אחד מהם. אך לא לשמיים אלה התכוון המשורר....
    3. בכל אופן תודה על ההתיחסות המאירה

    השבמחק

תגיבו בכיף. ניתן להגיב ללא הרשמה. שימו לב לבחור בתחתית שדה התגובה - ב"הגב כ"- (פרופיל) אופציה "אנונימי", שלא מונע ממך לכתוב שמך בגוף ההודעה, אך לא הכרחי.