30 בספטמבר 2016

משל הרכבת

שואפי דעת ועצה נפלו לרגלי המורה. עייפים מן הדרך, חלקם תשושים מצומות ועינויי הגוף, השיבו נפשם. כה אמר להם המורה מבלי שנשאל: 

הו שׁוֹאֲפֵי דעת ועצה.
הגעתם עד הנה, חסרי נשימה ותשושים כדי למצוא תשובות. אינכם מרוצים. אתם סבורים שיש לפרוץ את הגבולות, לקרוא תִּגָּר על המגבלות והצרכים, ולדרוש רק את השמימי, הלא חומרי, הטהור, הבלתי נראה ובלתי מושג. שאיפתכם היא לחרוג מהגוף הנמשך לאדמה, ולהתמזג בשמימי, או לפחות לגלות את מה שמעבר. כך, אתם סוברים, תטיבו בהרבה את חייכם, ויסולקו הטרדות, המועקות והסבל, ובקיצור – חיים אחרים מלאי טוב.
הו אנשים טובים, חשבו, אולי אתם טועים?
אמשול לכם משל: רכבת החיים. מתחילים מנקודת המוצא הידועה לכם, מקום וזמן בו נולדתם, ומגיעים בעתיד אל התחנה הסופית, שגם אם אין ידוע היכן ומתי, ברור אף לכם שזהו סוף המסע. הנסיעה היא בנתיב קבוע שלא ניתן לסטות ממנו, רק קדימה, ללא עצירה ולו אחת, גם אם ראשנו מלא השערות, שמועות וניחושים, לשם מה, מי ומה.
אתם בקרון שמגביל אתכם במרחב, גם אם הרכבת ארוכה ורחבה. אתם יכולים לבקר בקרונות אחרים, לפגוש ולשתף נוסעים אחרים בחוויותיכם, להתעשר וללמוד מהם, לתרום לאחרים, או אף למצוא בהם שותפים למסע. אך אין קיום מחוץ לרכבת. הנסיעה ללא עצירה ולו אחת היא הזמן, וחוקי הטבע הם שכובלים אתכם בתוכה.
חלקכם סבורים שאם רק תחלצו מהרכבת, תמהרו להתייצב לפניה, או אז תחצבו במו ידיכם את הדרך הנראית לכם נכונה, כולל מנהרות וגשרים, ותחושו סיפוק מלא בעצם הידיעה שאתם פילסתם את דרככם במו ידכם, ולא על ידי אחר. לא עשיתם זאת רק בעבורכם, אלא עבור נוסעי הרכבת או לפחות לשביעות רצון חלק מהם. אך העמיקו לבדוק האם אין הם אלא משחקי דמיון, שלא ניתנים לביצוע.
חלקכם לא יבחין, או יבחר לא לראות את החלונות כלל. יסתפק בתוך הקרון, בנוף העצמים והאנשים שבו. חלק אחר ינהג ההפך. יתמיד ויבהה במראות החולפים בחלון, נופים מלאי הוד, ולעתים משמימים. איש איש ונטיתו האישית ליופי ולחילופין, למשמים. חלקכם ודאי סובר, שאם תחלצו מהרכבת הנושאת אתכם, תוכלו להתמזג במראות שבחוץ, תוכלו לשוטט בכל מקום העולה על הדעת, במיוחד אלה שאינם נראים, אלה שמעבר להר או הנסתר בצללי העמק הנשקפים מהחלון. חלקכם אף יגדיל לדמיין ולחשוב, שניתן להתעלם שאתם ברכבת, ויטען שפנים הקרון הוא כל הקיים. אחרים יסברו שניתן בדרך כלשהי לעצור את הרכבת, או לרדת ממנה, ולשהות לעד בנשקף בחוץ.

הו שׁוֹאֲפֵי דעת וְעֵצָה.
לא מצאתם עצמכם ברכבת מסע חייכם במקרה. שקלו היטב אם אתם סוברים שמקומכם לא בה, ויש מרחבים אחרים להם אתם ראויים הרבה יותר. תקלו על עצמכם אם תקבלו שכל הקיים אינו מקרה. זכרו תמיד שלמרות כבלי הזמן וחוקי הטבע, מרחב התנועה שלכם, הבחירה החופשית לעשות, מגוונת ורחבה הרבה יותר ממה שהנכם מדמיינים.  מקומכם ברכבת החיים, ורק בה; לפחות כל עוד לא הגעתם לתחנה הסופית.
איש לא יודע אם יש אמת בטענה שהובאתם אליה בעל כורחכם, אך אין בכך כל חשיבות. עשו את המיטב כדי להיטיב עמכם ועם השותפים למסע בהווה, ב-כאן ועכשיו. כך גם הביטו בנשקף מהחלון. אולי תמצאו שעצם הצפייה מבעד לחלון, מעצים את ההנאה וההנעה לפעול בחיים האלה ובמה שהם מזמנים. לא בטוח שיש לכנות זאת משימה. דבר לא כופה עליכם דבר. אך אם תראו זאת כמשימה, לבחון ולהנות מהטוב שמזמן החומר, כמו גם הרוח, בהווה, ובעתיד לבא - תזכו. אל תבטלו את החומר, אתם פשוט מזיקים לעצמכם כשאתם מתייגים אותו כטומאה. הרי, מה התחליף לו? היש - אינו אלא אך ורק חומר, הזמן וחוקי הטבע, וכל השאר – בלב, במחשבה, באמונה אישית בלבד. גם אם אחרים אומרים לכם אחרת, אינכם באמת חווים אלא יש זה בלבד. חיו בטוב, וחשבו, מה הטעם להתנזר או לפרוש מהחיים? טוב יותר יהיה אם תפעלו במידה ראויה ובשיקול דעת. אל תשהו בקיצון. האם תפקידכם הוא שומרי גבולות? נכון, בהחלט מקובלת הטענה שהיש אינו רק חומר, למרות שלא נוכל לאשש זאת, אך ודאי שאינו רק רוח. היו באמצע, בשפיות ראויה ובטוב. החיים מזמנים טוב למאמינים בהם. היו בהם, לא כשלבכם אי-שם בחוץ. זה לא נחוץ, ורק מסיח ומבלבל הרבה יותר מאשר מוסיף. נראה שעדיף שכל אחד מכם יחשוב כיצד להיטיב את חייו כאן ועכשיו.
וכיצד לעשות זאת? אה, אין מרשמי פלא ואין דרך אחת, אלא אינסוף נתיבים. מצאו את נתיבכם אתם, לא של חברכם, ולא לאמונות זרות ללבכם. הכלל הפשוט הוא – אל תפעלו לרווחתכם האישית בלבד, ודאי לא על חשבון אחר. אל תפגעו באחר, היו טובים, חומלים, פעלו כך, שהפרי יהיה לטובת הכלל.  
והנופים החולפים בחלון? הם רק לשם לראות ולא לגעת, אך מוסיפים השראה חיונית. תהנו מהם,  הקשיבו להמיות הלב והנשימה, להנאות הקטנות, שֶׁמִּצְרָף נכון מהם, במידתיות, ממלא חיים בטוב. הטו אוזן, ראו אם מישהו זקוק ליד נוספת, להיטיב עמו במידת יכולתכם והמצוי בידכם. והתכלית? לא תשיגו דבר אם תחקרו אודותיה. אין לדעת אלא לחתור ולחוש אושר מיוחל, שנראה בלתי מושג, כי אתם מזהמים את מימיו הרכים והצלולים ברצונות וכמיהות לדרכים זרות לכם ולשכמותכם. חיו כאן ועכשיו, ולא ברצונות ורדיפה אחר אי-שם, וודאי לא בעינוי הגוף והנפש, שרק מרחיקים.
תמצאו שהכל תחת ידכם, בחלקה הקטנה שלכם, ברכבת החיים השועטת מאליה. היו בה בכל מאודכם.
  

לכל דברי  המורה                                                                           אברום רותם, ספטמבר  2016

26 ביולי 2016

האיש שרצה להיות חופשי

איש שרצה ללמוד כיצד להיות חופשי, נפל לרגלי המורה. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

באת אלי בתקווה ללמוד כיצד להיות חופשי. אך עלי לאכזב אותך, שכן אתה חופשי מלכתחילה, ואין בידי, ולא בידי אחר, לסייע לך להבחין בכך.
אתה, אלה שכמותך, אך למעשה כל החי, חותרים לחרות, גם אם אינכם מודעים לכך. כל חי כאן, ואתה, הו איש המחפש את החופש, אינך משועבד לדבר. אין קירות שסוגרים עליך, אין עליך כבלים, ולמרות שישנם אנשים אחרים, שאתה והם סבורים שאינך חופשי – אתה והם טועים.
אינך משועבד אלא לעצמך, הו איש החותר לחירות.
ברצונך, תראה בקירות, כבלים ואנשים מכשול לחירותך. אם הם קיימים בפועל זה אכן מדכא, אך במבט מרחיק ראות זו טעות ואשליה. החופש היה ויהיה תמיד בידיך, והחֵרות בלבך.
ברצונך, ובחרת – הנך אדם חופשי.
כל עוד אתה נשלט על ידי מאווייך עצמך, כל עוד אתה מוּנָע על ידי מזגך שלך – אינך אדם חופשי. החרות ממך והלאה. אם תשלוט במאווייך ובדחפיך – אתה חופשי.
כדי להשתחרר מכבליך שלך, שנה תודעתך. הם כובלים אותך כל עוד עצמך נשלט על ידם. אין עליך כל מגבלות כל עוד מבטך ותודעתך לא עסוקים בהם. סלק קליפות אישיותיות משלות, כמו מזג, הרגלים, כמיהות, חמדנות, כבוד, וכל הַהֲנָעוֹת להנאות גלויות ונסתרות. חשוף הכל לעין שמש התודעה, ושרוף אותם. אם אינם נשרפים – שלוט בהם, כבול אותם.
חף מכל חמדנות, הִתְאַוּוּת לעצמי, לכבוד ורכוש, הסר מעליך קליפות אלה, שלא ישלטו בך עוד. הן מכסות את טבעך המוסרי, מזגך המקורי. דע שכולו בטוב, מלא בידע, שזור בקורי חסד, התמוגגות וחדוה שאינם משתנים, נצחיים. או אז תמצא גם מרגוע בשוויון נפש לנוכח שהות ותנועה בין קצוות, בתהפוכות הנפש מעלה מטה. תמצא שאתה מתעלם מפסגות דכדוך ושל התרוממות רוח של המקום והזמן. הם החולפים.
כאדם חופשי הנך אדם שלם, פטור מחובה לרצות מאוויים והֲנָעוֹת של העצמי.
אם בעצם מעשיך אתה חש בפחד מעונש או צורך לרצות – אינך אדם חופשי. אם אתה נאבק ברע, מדכא את מזגך – עדיין אינך בן-חורין.
כאדם חופשי שלם, אינך סר מרע, אינך מציית לכללים, אינך פועל על פי ידע מוסרי, הלכה ומצוות. אינך מוּנָע מפחד, אִיּוּם או נוהג. אינך פועל כדי לרָצוֹת, לא איש ולא שוכן שמיים.
כאדם חופשי – הבחנת בטוב הטבוע בך, מבעבע ומלא חיוּת. או אז אינך מעלה על דעתך לפעול בניגוד לטבעך זה. כאדם חופשי זכית בשלמות פנימית, שאינה אלא עולם של אמת, הנראית, כמו גם נשקפת בעיני האדם השלם.
מה עליך לעשות לשם כך? האם תצליח? אינני יודע, הו איש המחפש את החופש. בעצם החתירה שלך לשם, הדרך מבטיחה, אך לעולם לא מובטחת.
גם אם תיפול, ואכן תיפול, קום, נער את הלכלוך שדבק, ותמשיך, לעולם אל תפסיק לחתור. אל תאמין לשלמים המציגים עצמם ככאלה, אל תבטח בעצות של חופשיים היודעים מה טוב עבורך. הם אינם יודעים. בְּטַח בליבך, לאחר שנוכחת והראתה גם לעצמיותך את כנותך. אתה היודע.
עדיף תמיד לפעול על פי צו לבך, הבלתי מושלם, המתאים לטבעך, מאשר ציות לצו של מושלם, שאינו הולם במלואו את טבעך. לא ציות, לא חיקוי ולא שכפול של דברי אחרים. זו הדרך לחופש, זו החתירה לחירות.
 הו איש המחפש החופש! הצעד האחרון לחרות הנכספת, כדי לעבור את הסף, המקום בו כל כבלי תודעתך העצמית ינשרו כעלים ברוח הסתיו, הוא אהבה. אהבת אדם באשר הוא אדם. זו פסגת החופש, השלמות הפנימית המלאה של בן חורין.
וכשתחשוף אהבה זו לעין השמש, תמצא אהבת אלוהים. לא מפני יראה, ולא כדי לזכות בטוב, אלא מפני שלמות פנימית, אמת הנשקפת מעיני האדם השלם.


הו איש החותר לחרות, צא אל דרך החופש - צלול אל תודעתך, חתור לידע מתאים ולמד לאהוב. או אז יתגלה לפניך החופש לו אתה מייחל.

                                                                                                                           אברום רותם, יולי 2016

7 ביולי 2016

כשהאר"י פגש את הָרִי - גלגול נשמות יהודית והינדית, תפיסות מוסר שונות



במאמר זה נצביע על הבדלים  בין המוסר "היהודי" למוסר "ההינדי", כשברקע תפיסת גלגול הנשמות, כשכל אחד מהם משרת את החברה שלו, היסודות התרבותיים, הדתיים והרוחניים. 


המושג השגור "גלגול נשמות", מקושר גם למושג "קארמה"/ "גורל". נראה כאן את ההבחנה המוסרית בין "גלגול" יהודי-קבלי, לבין "גלגול" הינדי. מה ההשלכות ההתנהגותיות ומה נדרש מיהודי ומה מהינדי. מה מניע ומאיים על שגרת חייו וייעודו, בכל הקשור לעשיית טוב, אחריות על המעשים, רצון חופשי, בחירה, ומהו "חטא", העונש ותוצאותיו.

26 במאי 2016

האיש המחפש אחר התקווה

איש שחיפש תקווה, אור לחייו הקשים והמשמימים, בא אל המורה ונפל לרגליו. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

חייך קשים, מלאי תלאות, והגעת הנה למצוא תקווה לחיים טובים יותר.
אכן, טבעי לקוות לטוב יותר, ואף לעשות ולעמול ולשאול מה עליך לעשות לשם כך. ייתכן ואתה סבור שלוּ רק תבין ותדע מה התכלית לחייך, חייך ישתנו לטובה. לו רק תדע מה הכוונה המוכמנת בך מהיום בו נוצרת, כעובר בבטן האם, כילד ואחר מכן כבוגר, ואולי אף, כפי שרבים אומרים, במחזורי חיים אחרים. אם תדע כוונה זו, כך אתה סבור, ניתן יהיה להתכוון באורח חיים ובמעשים נכונים, שיגרמו לכך שחייך יגשימו תכלית נסתרת לעצם הולדתך. בכך, תאמין, תפתור את המועקות והתלאות שבחייך כיום, ואף תוסיף, שלא תסתפק ברגע אושר רגעי וחולף, אלא למצב חיובי מלא שמחה וקבוע.
 הו איש המחפש תקווה. סברות ותהיות שכאלה לא פותרות דבר.
לאחר שניסית הכל, נסה להתבונן החוצה, ואחר כך בתוכך, והישאר שם, ולו לרגע. נסה לדמיין את הרגע בו תתגלה לפניך הכוונה המוכמנת בעצם קיומך. נסה לדמיין  מה יקרה אתך. הנה, אתה סבור, ולכן הגעת הנה, שיש כאן מישהו שבידו תשובה, והוא יגלה לך את סוד עצם קיומך כאן, ומעתה יפתח עידן חדש בחייך.
אך המתן רגע: האם באופן בו אתה מנהל את חייך עד כה, ייגרם שינוי רק מעצם הידיעה, מעצם משפט או שניים, רצף הברות ומילים שמישהו כאן יאמר לך? האם זו התקווה שאתה מייחל, ואכן היא תתגשם באמצעות תשובה זו? במה ישתנו חייך? במה אתה מתחייב לשנות את התנהלותך עד כה? דמיין בלבך: האם בכך תפסיק לקוות ולייחל לטוב יותר? האם בכך תפסיק לראות בנמצא מכשול, לקונן ולכמוה לאופק בלתי נראה? מה תעשה בתשובה שלכאורה זכית בה זה עתה?
האם בחנת היטב, בכוונה וללא אשליה עצמית, מה היא אותה כוונה נסתרת המוכמנת בעצם קיומך? הרי אתה מכיר פחות או יותר את התשובות המצויות בכתבים, ואלה שניתנות על ידי אנשי רוח ודת מכל הסוגים. מה תגלה שאחרים לא גילו עד כה, או לפחות לא גילו לך? האם יתגלה משהו שתחוש שאכן כך הוא, ותשתכנע בעומק הלב שזו הכוונה? האם מכך תיוושע?
הבט על העץ הנפלא שפורח ממול: האם הפרחים שלפנינו צצו מתוך הענפים, כי העץ ידע שיש בו פריחה אדומה ובוהקת בזהרורי השמש? האם חקר ודרש לפני שהפרחים עלו ופרחו? האם עמד שנים נטול עלים ופריחה עד שמישהו גילה לו שיש בעצם קיומו כל אלה? הבט לשם! האם אשכול פרחים אדמומי נהדר זה, עם טיפות הטל הנוצצות והדבורים הנפעמות המזמזמות סביבו, חוקרים נוהים אחר תקווה בלתי מרוסנת לדעת, שמא יש טוב נשגב בהרבה, שמש נעימה יותר, ורוח מצננת נעימה יותר בלהב הצהריים, שהם טרם שמעו וידעו?
הקשב לקולות מעוררים אלה! האם אפרוחי תרנגולת החורש המצייצים בעשב הסמוך בחדוה, בקעו מהביצה, כי אמם קיבלה תשובה לשאלות עמוקות מה תפקידה ומה תכליתה בעולם? עבורה ועבור העץ אלא שאלות חסרות ממש. שים לב: שאלות כאלה הן בלבול ומבוכה של לשון נמהרת, עין עכורה, אוזן אטומה, אף סתום ועור  עטוף, שאינם מבחינים וחשים את הסובב, הלא כן? אם לא כך, היית מרקד בחדוה עצומה  מול המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, והליטוף על הפנים רק לנוכח המשתקף ולו ברגע זה מולך.
האם אין אתה חש שחייך מתנהלים לרִיק, ללא כוונה, רק כתוצאה מהכְּמִיהָה המפעמת בלבך לחקור ולדעת ולהבין את הרֵיק ממילא? הרי טרם שקלת האם יש כאן דבר שיש לדעת, או שמא אַיִן. שים לב! אולי אתה מתעלם מרגעי השמחה והנינוחות המצויים, בתואנה שאתה מבחין בענני סערה שחורים ומאיימים העולים באופק, כשרגליך טובלות ביופי וטוב ללא גבולות, שאינך טורח להשפיל מבטך ולהבחין בהם, למרות קשיים ועגמות המעורבים בטוב וביפה הזה. יופי וטוב אלה אנו מכנים וחשים כקיום, פשוט חיים.
הישמר, הו איש המחפש תקווה, שמא אתה בולם פריחה נהדרת בטרם הבשילה בתוכך. כך גם אל תתעלם מאפרוחי תודעתך וגופך, הממלאים את העולם בצליל מלא פליאה, במראה צוהל, בניחוח שמימי, במגע מלטף הנעים מכל אשר הכרת, ודברים ושתיקה מלאי התפעמות על הטוב והיקר בהם זכית. אך בכל אלה אתה מתקשה להבחין, כי לְהַוָּתְךָ, למרבה הצער על גורלך, נמנע מחייך להיות טובים בהרבה בגלל אי הבנה, אי ידיעה של דבר מה שלא קיים באמת. בדוק שוב! שמא התקווה שאתה מייחל, אינו אלא רצון לזכות באוצר לא קיים, אופק ריק מכל.
  דמיין בנפשך שאין כל כוונה, אין תכלית לקיומך אלא בעצם קיומך. חֲיֵה, חֲיֵה. אתה כאן ועכשיו, וחייך מזמנים לך את שמזמנים. ראה שהפריחה הנהדרת מעצם ישותך תהיה שלמה ומלאה, ואפרוחי התודעה יַשְׂגִּיבוּ, והשמש תבהיר את הכרתך המעורפלת מתקווה, המקוננת על היש, אך חומדת אַיִן.
הו איש המחפש תקווה. הפסק לחפש, הפסק לחקור, השפל מבטך מפסגות רחוקות ומהאופק הריק אל רגליך, אל הסובב, אל כאן ועכשיו, ומלא את עתותיך בטוב ובשלוות נפש, בהשתוות הנחווית בפסגות הענג ובתהומות הנגע. לא אלה ולא אלה, אֶלָּא חייך, עולמך, הרגע, אשכול הפרחים האדומים מלאי הטל הפורחים כעת, וציוצי אפרוחי תודעתך. זו התקווה הממומשת ממילא.

19 במאי 2016

עץ אמת רוח החופש

איש שביקש לדעת אמת, בא אל המורה לשטוח בקשתו. המורה הנהן, ואמר לו מבלי שנשאל:

הו מחפש האמת! האמת איננה תלויה אי-שם ברקיע, וממתינה שתקטוף אותה, ולחילופין, בפי נביאים ודגולים, וכל שנותר הוא להנהן וליפול ארצה. מהות האמת מעצם טבעה היא זרע זעיר בלתי נראה, נובטת
ומתעצבת וצומחת לפרי משותף, על מצע מאמץ ושותפות עם העוסק בה.
מה האמת הזו שאתה מחפש? קָטֹנּוּ מלקבוע ולהבין אם אכן האמת שאנו סוברים, מכירים, או זו שנכיר, היא היא האמת. הרי אם כך הדבר, ואמת גדולה, אמתית שאין בילתה בפתחנו, נצפה שתצוף בעצמה, תתגלה במלוא אמתותה, ובכך יפוגו אמיתות שקריות כאד הבקר.
הו מחפש האמת! לא ניתן להכיר אמת נשגבה, השוכנת במרחבי אינסוף ללא גבולות וסייגים, כי מעצם הווייתה איננה, אלא עם הִשְׁכַּנְתָּ אותה בלבך שלך באופן טבעי ונכון, בלב צמא לאמת, תוך התכוונות ומאמץ אישי. ללא כן, אם בשמיים היא, כיצד תתנחל בארץ? ואם היא בארץ, מחוצה ללב, אין היא אמת, אלא לכל היותר מילוליות ריקה. עליך, שחפץ לדעת אותה, לעמול לשם כך בכל מאודך.
אל תשגה, הו איש מחפש האמת, אין אמת העומדת בפני עצמה אי-שם או אי-פה. אין ולא יכולה להיות אלא נובעת ושוכנת בתוכך, שכן בעצם הנהייה אחריה, עיצוב, כיור ופיסול בכל רגע ורגע, האמת ואתה נבראים מחדש, שוב ושוב לכדי דמותך, בצמיחה מתמדת, והבנה רחבה, גדולה ועמוקה יותר משהיתה.
צלול אל תהומות הנפש. ללא כן, היכרות שטחית עם נפשך שלך, היא היכרות שטחית עם אמת, וכל שנותר מילוליות ריקה שאין אחריה אמת. או אז הטמן את גרגיר האמת הבלתי נראה בלבך. התרועע עמה בחשכת מצולות נפשך, הנח לה לְהָאִירָם באור יקרות, לצמוח בתודעה. הזן אותה בסקרנות, צימאון, נהייה צרופה, לאחר שהטבת להעמיק במרקם העדין והחמקמק של הטוב. עֲמֹל בענווה, סלק כל שמץ תאווה לכבוד ולכל נגיעה אישית. חוש אותה בכל לבבך ובכל מאודך, חשוף צפונותיה חזור וחשוף, עד כמה שכישורך האישיים יאפשרו ועד כמה שתבונת הלב מגביהה ומגעת. חשוף חזור וּשְׁנֵה ושַׁלֵּשׁ, גלה ופעל להכיר היטב את תבונתך וכישוריך על הנשגבות שלהם ועל ּּמִגְבְּלוֹתֵיהֶם. כך תִּתְוַדֵּעַ לאמת, כך תצמחו לאמת אחת, כך יצמח עץ אמת רוח החופש, שאת צלו אתה מחפש.
אם תשאל, איש המחפש אמת, מאין לי שהאמת שאני אוחז בה ייחודית יחידה ואין בילתה? האם נכון לדרוש ולשאול אחרים, חיים או היו, אמרו או אומרים, וכל שנותר הוא להסכים לדעתם?
 הרי כל אחד מהם, בזמנו, היה איש ככל האנשים, בן אנוש, בשר ודם, מרגיש וחושב, סובר, טועה וצודק בדרכו, גם אם סגולותיו גדולים ומופלאים ממך. כך גם אם נחשפת לאמת בדרך כלשהי, אם נניח שהבנת בעצמך באופן כלשהו, גם אם היה זה באופן פלאי ומלא קסם, ונוכחת שזו האמת ואין בלתה - היא שלך, ונכונה לך, שכן היא צמחה בך, ואתה בה, בהתאמה למידותיך, לכושר הראייה, השכל והמישוש שלך. אל תשכח שאתה מוצא טוב בעצם ההשתלבות לכדי עץ אמת רוח החופש, מעשי ידך ותובנתך להתפאר, ואין זה מעניינך אם היא מתאימה לאחרים, והאם היא הולמת את אורח אישיותם כך או אחרת. הרי האמת שאתה מכיר, יודע ומתבונן, מעוצבת כבגד המותאם למידותיך הרוחניות, גם אם תסבור שהם גדולות ועצומות או קטנות בהשוואה לאחרים שאתה מכיר. אין כל סמכות, ומכאן כל טעם להבטיח אם בגד זה, שצמח מתוכך, גם אם תאמר לעצמך שאתה יגעת, ידעת, תפרת ולבשת, הוא הוא היחיד ותקף ואין בלתו. אין טעם לדעת האם הוא תואם למידות האחרים, ואל לך חלילה להניח, כי בידך הידע והסמכות לתפור בגד לכל אחד ואחד בהלימה למידותיו.
הו, איש המחפש אמת. והיה ותזכה לשבת בצל עץ אמת רוח החופש, אשריך וטוב לך על שבידך אמת כראות עיניך, ההולמת את מידותיך וטוּב לבך. אל לך לחפש, להשוות, לבחון ולדקדק אצל אחרים, שמא להם אמת נשגבה יותר, או שמא לסבור שזו שבלבך היא הטובה והנכונה ביותר. הבט על עצמך היטב. הבט על כל האנשים סביבך, אינך מכיר אותם, אין אתה יודע עליהם מאומה, אינך יודע ואינך מכיר את האמת שהשכינו בליבם, והטוב שהיא מחוללת אצלם, גם לא מידת אשרם וסיפוקם.
והיה, ומצאת מנוחה בצל עץ אמת רוח החופש, ראוי וחשוב להשמיעה בקול, אם אתה מוצא לנכון לעשות כן. עשה זאת בענווה ושפלות רוח. אולי תמצא שיש כאלה שיגלו דבר מה שלא חשבו, סברו, או ידעו קודם, וישמחו לה, גם אם אחרים לא. אולי יהיו כאלה שישתמשו לשם צמיחת עץ אמת רוח החופש משלהם, שכן תחת העץ יש מקום לנפש אחת בלבד, זו שהעניקה במסירות ותום וקבלה בהקשבה מכוונת היטב.
כך וגם כך טוב הוא, שכן אתה אחד ויחיד, והאמת שבלבך מיועדת לך, לאחד וליחיד שהוא אתה.
אברום רותם, מאי 2016

8 במאי 2016

הילכו שמשון הישראלי מבית הדני ובן מלאך השמש קאַרְנָה ההינדי מבלי אם נועדו?


 הנכם מוזמנים לעיון אודות קריאה אחרת של הסיפור עממי אודות שמשון המקראי. הסיפור על איש עם כוחות-על,  כחלק מאתוס מצוי בחברה הזקוקה רגשית וקהילתית לגיבורים אנשי שם. סיפור בו נוכחים אלוהים, מלאך, בת אדם ובנה – שהיה בריה אנושית בעלת כוחות אגדיים שאינו שולט בהם,  וסוף טראגי בלתי נמנע.
בהסתכלות בוחנת על ז'אנר סיפורים דומים בחברה האנושית, במהלך האלף לפני הספירה, שאינם ייחודיים לסיפור המקראי, נמצא פן לא מדובר בסיפור שמשון, ואם דובר הושתק ונבלע בצוק העתים. בנוסף נמצא  אנקדוטה מרתקת, דמיון מפתיע לגיבור לוחם-על באתוס ההינדי הקדום, שאופן לידתו, חייו בשולי החברה ולא במרכזה כיאה לכישוריו, שאחד משמותיו הוא  סוּרְיָאפּוּטְרָה -  בן אדון השמש, במקביל לשמשון המקראי, וכך גם סופו הטראגי הבלתי נמנע.

המאמר הנוכחי הוא ניסיון לחלץ מתוך סיפור שמשון שהתקבע בספר שופטים המקראי, גירסאות ועלילות מעלילות לידתו, שמטעמים שונים אינם באים לידי ביטוי חזיתי, אלא מרומזים. וכבכל רמז מוכמן, אין די ביטחון שאכן זו הכוונה, אך ההשראה, הרחבת הידוע ומסופר, הנו רווח הולם למעמיק בו.






21 באפריל 2016

כה אמר המורה לאיש החוטא

איש שחטא ביקש לברוח מחבריו ושכניו, ופנה ליער. מצאו אותו שם, והביאו אותו בפני המורה.
כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

הו איש חוטא. חוטא אתה בעיני עצמך, וודאי בעיני אחרים.
אתה חש אשם, ממרר בבכי ואומר שאכן חטאת.
הו איש חוטא, ממי ברחת? אתה בורח לשווא, שכן מעצמך אינך יכול לברוח. אתה צופה בעצמך בכל אשר תנוס.
לא רק אתה, כל העולם צופה בך בכל אשר תלך, שכן אתה הוא המהלך בו, וגם חוטא. השמיים מלמעלה, צוקי העד,  העמקים, הים ומחילות האדמה, בכל מקום ומקום, כל איש שתפגוש, כל עץ שתחתיו תנוח, הכל רואים אותך.
חטאת, למרות שבתוך תוכך, תוך כדי המעשה, לפניו וגם אחריו, אתה מבין ויודע שעוולת. אתה יודע, לוּ באמת רצית, היית מונע זאת. חטאת מסיבות רבות, החל מקשת גוונים של חולשה: כעס, קנאה, חמדנות, נקמה, אלימות, עיוורון שרואה רק בטובתך, וכלה בקשת גוונים של רגשות אפלים. גם אם תניח שהחֵטְא שעשית היה בשוגג, מתוך פיזור הנפש, מתוך אי הבנה שלך את המתרחש- הרי גם אז חטאת. הגבול המפריד בין כוונה לשגגה, בין רצון מוקדם למעשה לבין תמימות, כמעט אינו קיים. רק מקרים קיצוניים מפרידים באמת בין השניים.
 חטאך אכן חמוּר, אם עשית זאת בידיעה שהוא פוגעני, והיית מודע שבכך אתה מפר כללים ונורמות שאתה עצמך יודע שהם רעים. כתוצאה, אתה מתייסר באשמה. אין כל סיבה לטפח אשם על חטא שחטאת. לא תיבנה מכך, ולא תירפא. אשם כזה הבריח אותך ליער. האם היער יסלח? יחמול? החטא ימחק? תוצאותיו ייעלמו? לבך יתחזק ותעמוד בפני מקרה דומה בעתיד?
ספק אם אָשָׁם זה, שאתה מתייסר בו, נובע מהמקום הנכון: האם זה לקח ולימוד עצמי, כיצד להתגבר על רצון זדוני שמחלחל בך, התגברות ומניעה מלחזור ולחטוא, או שמא  הלקאה עם אָשָׁם, מתוך הנאה שאתה מוצא בחיבוט עצמי והיטהרות מדומה?
 דע, שאָשָׁם משרת פרשנויות משלך, לא פעם צידוק כוזב לחולשותיך והעצמתן, במקום התנערות מהם. כך גם בריחתך מאחריות והתמודדות. תוסיף רחמים עצמאיים על חשש מפגיעה בשמך ועונש, וכך תגלה שאין בך כל עניין אמתי מלהיחלץ מדשדוש חסר תכלית במי אפסיים, גם אם תספר לעצמך אחרת.
שמא תטען שחטאת כלפי האל, או כל משאת נפש אחרת שאתה רואה כסמכות מוסרית. שוב אתה מצר לא על החטא שחטאת, על הנזק שגרמת לאחר, אלא על עצמך.  
המחשבה שאתה מייחס למעשה שלך על כי הפרת ופגעת בציווי האל, בכבודם של חוקים עליונים, היא דאגת יתר וחשיבות מופרזת לעצמך, תוצר של אגו כוזב שיש להעמידו במקומו. כשאתה חוטא כלפי שמיים, או מוסר עילאי, אינך פוגם בדבר, אלא בעצמך. מחשבה כזו היא סברה אישית שאין לה על מה לסמוך, אשליה שאתה בעל כוחות ושליטה שאין, ולנצח לא יהיו לך. ככוכבי השמים וירח המאירים בלילה, כשמש המאירה כל יום, בין אם יש עננים או בהיעדרם, כך מתמיד העולם לעמוד ולהאיר את עיני השוהים בו ועיני הצופים בו. כך עומדים איתן המוסר וכללי צדק אישי וחברתי, שרירים וקיימים. הרע אינו אלא חטא מעשי ידיך. לעומתו, הטוב לעולם עומד, אינו נפגם ואינו משתנה, בין אם אתה עושה דבר מה או יושב כְּבּוּל עץ חסר חיים. בין אם אתה מפר כללים, או מציית להם ללא תנאי, בין אם אתה קיים כאן, או איננו.  

ונוסיף על כך: חטא שעשית מתוך פיזור נפש, אי הבנה ואי כוונה, וּוַדָּאִי אם פגעת באחר, אינו פוטר אותך מלקחת אחריות מלאה על התוצאות. גם כאן, אל לך להתיימר על שֶׁבְּכָךְ פגמת בעולם כשהפרת כללי מוסר, חוקי עליון. הנפגעים ממעשיך הם אלה שחטאך פגע בהם, וכן בעצמך. גם במקרה כזה זכור לעשות הכל כדי לצמצם את הנזק שגרמת, ולא לקונן על מר גורלך, ולא להתמקד בדאגה לתדמיתך.

חזור איפה לביתך, נָכֵס אחריות על מעשיך, שא בתוצאות והמשך בחייך. ראה תמיד כיצד להיטיב כיצד להימנע מחטא, לא בשוגג וודאי לא מתוך כוונה או אי-שליטה על מעשיך. קח את המעשה הלא ראוי, את הבריחה ליער כתוצאה מכך, את האשמה, הרחמים העצמאיים, שזור כל אלה לשרשרת, וענוד אותה על צוארך, למען יראו עיניך תמיד את הבורות, שלא תיפול בהם שוב, עד שייעלמו כליל.
 חזור איפה לביתך, שא בתוצאות חטאך, וחיי את חייך, הפעם בחר נתיב של טוב ומטיב.
אברום רותם, אפריל 2016